ביטול חוזה בשל שינוי מכוון של מונה הקילומטראז' ברכב
 
בפסק דין מעניין שניתן בעת האחרונה על ידי כבוד השופט עידו כפכפי מבית המשפט השלום באשקלון, נדרש בית המשפט למצב בו אדם רכש רכב בהסתמך על מצג שנוצר במרמה על ידי הנתבע ולפיו הרכב נסע עשרות אלפי קילומטרים פחות מאשר הרכב נסע בפועל.
 
באותו מקרה התובע רכש רכב בן כשלוש וחצי שנים על סמך מצג ולפיו הרכב נסע כ- 70,000 ק"מ בלבד, אך לאחר כחצי שנה הוא גילה כי בפועל, עוד כשנתיים טרם רכישתו, הרכב נסע כבר כ- 140,000 ק"מ. מיד לאחר שהתובע קיבל לידיו ראייה המעידה על כך שנעשה זיוף, הוא פנה לנתבעים בדרישה לביטול ההסכם. הנתבעים לא הסכימו לכך ומשכך התובע נאלץ לפנות לבית המשפט.
 
באותו מקרה קבע כבוד השופט כפכפי כי הנתבע הוא זה אשר שינה את המונה ברכב, וזאת בכוונה להטעות את התובע.
 
בית המשפט חזר על פסיקה קודמת של בית המשפט שם נפסק כי מי שהוטעה, למרות שערך בדיקה עצמאית אשר הצביעה על קיום הליקוי, זכאי לבטל את הסכם המכירה מכוח סעיף 15 לחוק החוזים, ובלבד שהוכיח כי לא היה מתקשר בעסקה לו ידע את שלא נאמר לו. בנוגע להטעיה אשר נעשתה במרמה, קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה הסתמך התובע על המצג שנעשה וכי הקשר הסיבתי בין הטעות ובין ההטעיה לא נותק חרף בדיקות התובע. 
 
במקרה דנן, הנתבע הטעה את התובע ויצר כלפיו מצג שווא בדבר מספר הקילומטרים האמיתי שנסע הרכב. בית המשפט קבע כי מדובר בעובדות מהותיות אשר כל קונה סביר נדרש להם טרם הפעלת שיקול דעתו להתקשר בעסקה לרכישת רכב, ולפיכך די בהטעיה שהייתה בכדי להקים לתובע את הזכות לביטול ההסכם.
 
עם זאת, גם שקמה עילה לביטול ההסכם אין זה אומר שניתן לבטלו בכל עת. בהקשר זה, סעיף 20 לחוק החוזים מאפשר לבטל הסכם בתוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. ככלל, אי מסירת הודעת ביטול לאחר שנודע שנפל פגם בכריתת החוזה יכולה ללמד על ויתור על זכות הביטול ועל רצון המתקשר להמשיך ולהיות קשור בחוזה. סבירות הזמן נבחנת לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בנסיבותיו של המקרה נשוא פסק הדין, פסק בית המשפט כי הביטול נעשה כדין.
 
בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים עם ביטול החוזה קמה חובה הדדית על הצדדים להשיב את מה שקיבלו לפי החוזה. מטרתה של ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין של צד מסוים לחוזה. יודגש כי לבית המשפט סמכות לפטור צד שחייב בהשבה באופן מלא או חלקי וזאת מתוך מתן משקל לשיקולי צדק ולאשם הצדדים. עם זאת, הפטור מהשבה הוא החריג לכלל ויעשה בו שימוש רק כאשר מאזן האשמה והנזק בין הצדדים מחייב זאת.
 
בנסיבות המקרה, הנתבע לא טען במפורש כי יש לחייב את התובע להשיב לו את טובת ההנאה שהפיק התובע מהשימוש ברכב ומטבע הדברים גם לא הוכיח מהו שוויו הראוי של שימוש שכזה. עובדה זו, ביחד עם אשמו הבלעדי של הנתבע בביטול החוזה וסירובו לבטל את החוזה, הביאה את בית המשפט לקבוע שיהיה חוסר הדדיות בהשבה. בהתאמה, בית המשפט קבע כי התובע יהיה פטור מהשבת טובת ההנאה שהייתה לו בשימוש ברכב.
זאת ועוד, בית המשפט קבע כי שיקולי מדיניות משפטית מחייבים קביעת נורמה לפיה מי שרימה בהתקשרות חוזית יחוייב בהשבת התמורה, ללא זכות לדרוש השבה של דמי השימוש בנכס.
 
עם זאת, בית המשפט קבע כי שיקולי צדק מחייבים הפחתה מסוימת מהיקף ההשבה מטעם הנתבעים. בהתאמה, בית המשפט קבע כי על הנתבעים להשיב לתובע את מלוא הסכום שהתובע שילם להם בגין רכישת הרכב. הנתבעים, מצידם, יהיו רשאים להודיע בתוך 30 ימים כי ברצונם לקבל את הרכב והם יהיו זכאים לקבלו בכפוף לתשלום מלוא התמורה ששולמה להם בגין רכישת הרכב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. במידה והנתבעים יבחרו שלא לקבל בחזרה את הרכב – יקוזז מהסכום בו יחויבו סכום השווה למחיר המחירון של הרכב במחירון לוי יצחק, נכון למועד פסק הדין.
 
בנוסף, בית המשפט סקר מקרים דומים בהם ניתן לתובעים פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני שנגרם להם, לרבות בגין עוגמת נפש. בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי יש לתת לתובע פיצוי נוסף בסך של 10,000 ₪.
 
כמו כן, בית המשפט הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז שם נקבע בנסיבות דומות כי הצגת מצג שקרי ביודעין מהווה מקרה חריג המצדיק פיצוי עונשי. עם זאת, בית המשפט ציין כי פסיקת פיצוי עונשי נובעת מעילת תביעה נזיקית ולא חוזית, וציין כי במקרה דנן כתב התביעה לא פירט בנוסף לעילה החוזית גם עילה נזיקית, ולכן אין לפסוק פיצוי עונשי נוסף.
 
באם נתקלתם במצב בו ברצונכם לבטל חוזה עם הצד השני, ובפרט בשל מרמה, או שהצד השני רוצה לבטל את החוזה עמכם, ובפרט בשל טענה שאינה צודקת בדבר מרמה – מומלץ בחום לפנות לעורך דין המתמחה בייצוג בבתי משפט ובדיני חוזים.