האם חוזה בכתב מחייב למרות שהוא לא נחתם ע"י שני הצדדים? 
 
ניהלתם משא ומתן ממושך עם צד שכנגד וסיכמתם את עיקרי הדברים ביניכם. הכנתם טיוטת הסכם שמרבית הסוגיות בה היו מוסכמות על הצדדים, אך בסופו של יום, ובטרם חתמו שני הצדדים על החוזה, הצד שכנגד החליט לפתע פתאום לסיים את המשא ומתן. האם חרף היעדר החתימה התגבש חוזה מחייב בין הצדדים? ובאם החוזה לא התגבש – האם זהו סוף פסוק ואין יותר מה לעשות?
 
כבוד השופטת צילה צפת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דנה בסוגיות אלו בפסק דין מהעת האחרונה.
 
בפסק הדין, חזר בית המשפט על ההלכה הידועה ולפיה לשם יצירת חוזה יש להצביע על שני אלמנטים: "גמירות דעת" ו"מסוימות".
 
יסוד המסוימות מחייב כי הצדדים יסכימו על הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה, אם כי אין משמעה שהצדדים צריכים להסכים ביניהם על מלוא הפרטים.
 

ביסוד גמירות הדעת באה לידי ביטוי הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית של הצדדים להתקשר זה עם זה בהסכם מסוים. יסוד גמירות הדעת נלמד על פי אמות מידה חיצוניות כגון נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שנאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריו ותוכן החוזה עצמו.
 
במסגרת יסוד גמירות הדעת נבחנת, בין היתר, החתימה על החוזה. ההלכה הפסוקה קובעת כי החתימה על ההסכם מהווה כלי עזר ראייתי להוכחת יסוד גמירות הדעת וכי על הטוען לקיומו של חוזה ללא חתימות הצדדים או מי מהם מוטל הנטל להוכיח זאת. בהקשר זה חשוב לציין כי בתי המשפט קבעו כי המקרים בהם תוכח גמירות דעת על אף שהחוזה נעדר חתימה הינם נדירים.

 
אם כן, בתי המשפט עדיין יכולים לקבוע כי על אף שהחוזה אינו חתום – הרי שהוא מחייב לכל דבר ועניין, אם כי בתי המשפט ייקבעו זאת במקרים נדירים בלבד.
 
למרות שבתי המשפט ייראו בחוזה שאינו חתום כחוזה מחייב רק במקרים נדירים, עדיין ישנה דרך לגרום לצד השני "לשלם" על חזרתו הפתאומית מההסכמות.
 

הדרך לעשות כן היא באמצעות סעיף 12 לחוק החוזים, הקובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". סעיף זה הינו סעיף רחב ביותר, אשר אינו קובע כללי התנהגות ספציפיים אלא סטנדרטים כלליים של התנהגות. כך, למשל, באם הצד שכנגד התחייב שלא לנהל במקביל משא ומתן עם גופים אחרים, אך בדיעבד התגלה כי הוא עשה כן – יכול וייקבע כי אותו צד שכנגד פעל בניגוד לקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים, והפר את חובתו לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; כך, למשל, מוטלות על הצדדים למשא ומתן חובת גילוי - חובה זו משתרעת על כל פרט מידע העשוי להיות חשוב לצד האחר בשיקוליו להתקשר בחוזה ובאילו תנאים והפרתה של חובה זו עלולה להוות הפרה של סעיף 12 לחוק החוזים.
 
גם במקרים בהם בתי המשפט קבעו כי לא היה חוזה מחייב בין הצדדים (בין היתר, בשל היעדר חתימה) עדיין יכול וייקבע כי צד למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הפר את החובה לנהוג בתום לב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, וייקבע כי הוא חייב בפיצויים כלפי הצד שכנגד וזאת מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים.

 
עם זאת, בתי המשפט פירשו את הוראת סעיף 12(ב) לחוק החוזים (המאפשרת קבלת פיצויים בשל התנהלות שלא בתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה) באופן צר, כך שבמרבית המקרים יינתן פיצוי "שלילי" בלבד – דהיינו החזרת הצד הנפגע למצבו הקודם, בו היה נתון אלמלא נכנס למשא ומתן או אלמלא הופרה כלפיו החובה לנהוג בתום לב. יצוין כי פיצוי זה כולל פיצוי בגין אובדן הזדמנויות עסקיות (אותן יש להוכיח). רק במקרים חריגים ונדירים, עת המשא ומתן בין הצדדים הגיע לשלב מתקדם – בתי המשפט יאפשרו לצד הנפגע לאכוף את ההסכם או לקבל פיצוי "חיובי" – פיצוי שיעמיד את הצד הנפגע במקום בו היה לו קוים החוזה.
 
מהאמור לעיל עולה כי גם במקרים בהם נערך משא ומתן אך החוזה לא נחתם – בהחלט יש מה לעשות – באשר במקרים המתאימים יכול ובתי המשפט ייראו במסמך הלא חתום כחוזה לכל דבר ועניין, ואף אם לא – יכול ובתי המשפט ייראו בהתנהלות הצד שסיכל את המשא ומתן כמי שהפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב, ועל כן הוא יחויב לשלם פיצויים לצד שכנגד.
 
חשוב לציין שבכדי לזכות באכיפת ההסכם או בפיצוי כלשהו יש לפנות לבית המשפט המוסמך. באם החלטתם לעשות כן -  מומלץ בחום לפנות לעורך דין המתמחה בייצוג בבתי משפט ובדיני חוזים.