האם כאשר מישהו עושה שימוש בצילומים מסחריים של אחר הוא חב בפיצוי ?
 
בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופט גדעון גינת מבית המשפט המחוזי בתל אביב, חזר בית המשפט על המצב המשפטי בו גוף מסוים עושה שימוש בצילומים מסחריים שצולמו על ידי אחר. יודגש כי עניינו של פסק הדין היה בצילומים מסחריים ואינפורמטיביים בלבד ולא בצילומים אומנותיים או צילומים עיתונאיים דוקומנטאריים.
 
באותו מקרה התובעת הופתעה לגלות באתר האינטרנט של הנתבע, כמו גם בעמוד הפייסבוק שלו, 6 צילומים של עיצוב בלונים שהועתקו מאתר האינטרנט שלה, שם הם שימשו, לטענתה, ככרטיס ביקור של מוצריה ושירותיה. 
 
בפסק הדין ציין בית המשפט כי חוק זכויות יוצרים קובע שיצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי, מוגנת בזכויות יוצרים. מכיוון שאותם צילומים מסחריים לא עולים כדי יצירה ספרותית, דרמטית או מוסיקלית, על הצילומים לעלות כדי "יצירה אמנותית" וכן עליהם להיות מקוריים.
 
באשר לתנאי ולפיו על היצירה להיות יצירה אמנותית, חזר בית המשפט על ההלכה ולפיה צילום בכלל, ואף צילום תיעודי בפרט, עשוי לעלות כדי "יצירה אומנותית" המוגנת לפי חוק זכויות יוצרים.
 
באשר לתנאי ולפיו על היצירה להיות מקורית, חזר בית המשפט על ההלכה ולפיה אפשר לתאר את מבחן המקוריות בשני מישורים: עובדתי ונורמטיבי. באשר למישור העובדתי – תנאי לקיומה של יצירה מקורית הוא כי מקורה ביוצר אשר לא העתיק אותה מיצירה קודמת. במישור הנורמטיבי, נדרשת מידה מינימאלית של יצירתיות, נוסף על מאמץ והשקעה, דהיינו על היצירה לשקף תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר.
 
באותו מקרה, מכיוון שהצילומים היו צילומים אינפורמטיביים ומסחריים בלבד של מוצר אותו מכרה התובעת לנתבע, בית המשפט כלל לא שוכנע שהצילומים ענו על דרישת המקוריות המינימאלית, עם זאת, בית המשפט כלל לא נדרש לכך.
 
ומדוע בית המשפט כלל לא נדרש לכך? שכן בית המשפט קבע כי ממילא התובעת לא הוכיחה כי היא בעלת זכויות היוצרים באותן תמונות.
 
במה דברים אמורים? סעיפים 33 ו-35 לחוק זכויות יוצרים קובעים כי היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה וכי ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא היוצר (ולא המזמין) – אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
 
בנסיבות אותו מקרה, בהן התובעת לא הביאה כל ראיות מטעמה כי מי שצילם את התמונות נשוא המחלוקת הסכים להקנות לה את זכויות היוצרים, בית המשפט נאלץ לקבוע כי לא הוכח שהזכות יוצרים בצילומים כלל שייכת לתובעת.
 
האם אי הוכחת זכויות היוצרים בתמונה סותמת את הגולל על תביעתה של התובעת? לא בהכרח. באותו מקרה, התובעת העלתה טענה נוספת ולפיה בגין השימוש שעשה הנתבע בצילומי התובעת הוא התעשר שלא כדין על חשבונה, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין עילה של עשיית עושר ולא במשפט.
 
בעיקרון, כדי להיכנס בגדרה של עילה זו יש להוכיח שלושה מרכיבים: "התעשרות"; "על חשבון המזכה"; "שלא כדין". לעניין יסוד "שלא כדין" כבר נקבע כי חיקוי או העתקה ייחשבו כעשיית עושר ולא במשפט רק כאשר מתקיים "יסוד נוסף" שהרי העתקה או חיקוי כשלעצמם אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת. הוכחתו של אותו "יסוד נוסף" אינה פשוטה כלל וכבר נקבע שרק במקרים חריגים יסודות האמצאה בהם מאופיין המוצר, ייחודו, חדשנותו, משאבי הזמן, הכסף והאנוש שהושקעו בפיתוחו יהיו בשיעור המצדיק את הטיית הכף למתן סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט (ולא על פי האכסניה המקובלת והטבעית של דיני הקניין הרוחני ודיני הנזיקין). בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, לא הוצגה כל ראיה לכך שבצילומים הושקעו זמן, כסף וכישורים חריגים ויוצאי דופן או כי זהו אותו מצב חריג של מוצר שחדשנותו יוצאת הדופן מצדיקה הגנה עליו בדרך של עשיית עושר ולא במשפט, ועל כן לא מתקיים אותו "יסוד נוסף". משכך - נדחתה התביעה.
 
מפסק דין זה ניתן ללמוד מספר עקרונות חשובים בדיני זכויות יוצרים. בהיבט הפרקטי, נסיבות פסק הדין מלמדות כי יש לשים דגש על האינטרס החשוב של מזמין יצירה לעגן בהסכם עם היוצר את היותו בעל זכויות היוצרים בה.
 
ככל שבכוונתכם להזמין מיוצר יצירה כלשהי, לרבות צילום, או ככל שמישהו עושה שימוש בצילומים מסחריים שלכם מבלי הסכמתכם – מומלץ להתייעץ בעורך דין הבקיא בתחום הקניין הרוחני ואשר מתמחה בייצוג בבתי משפט.