המשמעות של סעיף בחוזה הקובע כי שינויים בחוזה ייעשו בכתב בלבד
 
כידוע, חוזים שנערכו בעל פה הינם חוזים לכל דבר ועניין, והינם בעלי כוח מחייב משפטית. חוזים כגון דא עשויים להוות נושא לפרשנות, על אף שלא קיים "טקסט" בכתב, ובמקרה שכזה הפרשנות להסכם תילמד מהתנהגותם של הצדדים, מנסיבות העניין וכן מההיגיון והנוהג המסחרי.
 
דברים אלו יפים לא רק ביחס לכריתתו הראשונית של החוזה, אלא גם לשינויו לאחר כריתתו. במה הדברים אמורים? בכך שאין כל מניעה עקרונית כי חוזה ייכרת באופן מסוים (למשל בכתב), אך שינויו יתבצע, בהסכמת הצדדים, באופן אחר (למשל בעל פה). ואכן, בתי המשפט כבר פסקו בעבר, כי ניתן לשנות חוזה כתוב אפילו בהתנהגות. עם זאת, במקרה ואחד הצדדים מתכחש לאחר מכן לאותו שינוי שנערך, הרי שעל הצד הטוען לשינוי לפנות לבית המשפט המוסמך ולהציג בסיס ראייתי מוצק, אשר יכול ללמד על כל שהצדדים גמרו בדעתם לשנות את תנאי החוזה.
 
בכדי למנוע העלאת טענות כאלו חדשות לבקרים – פסקו בתי המשפט כי שינויים שכאלו לא יוכרו בקלות.
 
למרות ששינויים כאמור לא יוכרו בקלות, ובכדי למנוע מראש הליכים משפטיים, בחוזים רבים נוהגים הצדדים (בדרך כלל בעצת עורכי דינם) לכלול סעיף אשר קובע כי לא יהיה תוקף לכל ויתור, הקלה, ארכה או הסכמה לשנות הוראה כלשהי מהוראותיו של החוזה, אלא אם כן הדבר ייעשה בכתב. סעיף כאמור עולה בקנה עם הוראות החוק, ובפרט עם הוראות סעיף 23 לחוק החוזים.
 
השאלה היא, אפוא, האם במצב שכזה - בו הצדדים כובלים את דרך השינוי העתידית של הוראות החוזה כך ששינוי כאמור ייעשה באמצעות כתב בלבד –ייתכן שיוכר שינוי בתנאי ההסכם שנעשה בעל פה ולא בכתב חרף הוראות ההסכם?
 
בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה ע"י כבוד השופט ארנון דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי חרף הוראות סעיף 23 להוראות החוזים, הרי שבשל עיקרון "חופש החוזים", רצוי כעיקרון לאפשר לצדדים לחוזה לשנות בעל פה, במידה כזו או אחרת, גם חוזה הכולל תניה שמאפשרת שינוי באמצעות כתב בלבד, וכי קיומה של תניה זו יילקח בחשבון על ידי בית המשפט רק לשם העלאת הרף הראייתי הנדרש על מנת להוכיח כי הצדדים אכן הסכימו לשנות את הוראות ההסכם בעל פה. כבוד השופט ארנון דראל מוסיף כי על מנת לקבוע שהצדדים אכן החליטו לשנות את דרישת הכתב המקורית, יש לנסות להתחקות אחר כוונת הצדדים בכל הנוגע לאופיה של הדרישה, וכן לבדוק את נסיבותיו של שינוי החוזה.
 
המשמעות המיידית של החלטה זו היא כי אין תוקף של ממש להוראה בחוזה המגבילה את אופן שינויו (אלא רק בפאן הראייתי) ולמעשה, התנהלות הצדדים בפועל, במהלך חיי החוזה, היא זו אשר תקבע האם ניתן לשנות את הוראות ההסכם בעל פה או לאו. כך, למשל, אם במהלך חיי החוזה הצדדים הסכימו בעל פה על ביצוע שינויים בהוראות החוזה, ונהגו בהתאם, מבלי לבצע שינוי תואם גם בכתב, הרי שיש בכך להעיד שכוונת הצדדים בעצם כתיבת סעיף המגביל את אופן שינוי החוזה לא הייתה להגביל את עצמם באופן מהותי משינוי ההסכם בעל פה.
 
לאור שנקבע בפסק דין, וככל אימת שאתם מבקשים להסתמך על סעיף אשר מגביל את אופן שינוי החוזה, או לתקוף סעיף כאמור – יש להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני חוזים ובייצוג בבתי משפט.