חוזה מתנה
 
בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, חזר הרכב השופטים (כבוד השופט חגי ברנר, כבוד השופט ד"ר קובי ורדי וכבוד השופט ישעיהו שנלר) על הלכות יסוד הנוגעות לחוזה מתנה.
כידוע, על התחייבות לתת מתנה בעתיד להיות בכתב (ס' 5 (א) לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968). על חוזה מתנה חלות שתי מערכות דינים זו לצד זו: מערכת הדינים הכללית של דיני החוזים, ומערכת הדינים שנקבעה בהסדרים הספציפיים שבחוק המתנה.
נקודת המוצא ביחס לחוזה מתנה, להבדיל מחוזה רגיל שבתמורה, היא כי ההגנה שתינתן למקבל המתנה תהיה חלשה במידה ניכרת מעוצמת ההגנה שמוענקת לצד בחוזה שנתן תמורה. זאת – מכיוון שאין להעניק אותה עוצמה של הגנה לצד שלא שילם תמורה לעומת צד אשר שילם תמורה חוזית.
בכדי שהסכם המתנה יחייב את עורכו – עליו להיות מסוים דיו, ולהצביע על גמירות דעת של עורכו (בדומה לחוזה שבתמורה), כאשר בתי המשפט כבר קבעו כי בחוזה מתנה יש לבצע בדיקה דקדקנית של גמירות הדעת מצד נותן המתנה. את גמירות הדעת יש להסיק על סמך גילויה החיצוני של כוונת מעניק המתנה. אלא שבחוזה מתנה, בניגוד לחוזה שבתמורה, יש להכיר בציפיותיו של מקבל המתנה כלגיטימיות רק כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה. דבר זה נובע מהמגמה הכללית ולפיה ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה (אינטרס אשר זוכה למעמד בכורה בדיני החוזים) פוחתת בעומדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה.
במילים אחרות, בכדי לבחון תוקפו של חוזה מתנה בתי המשפט יבחנו לצד לשון ההסכם עצמו גם את התנהלות הצדדים בזמן אמת וינסו להסיק מתוכה את הכוונה הסובייקטיבית של נותן המתנה וינסו להבין האם מקבל המתנה היה מודע לכוונה הסובייקטיבית של נותן המתנה או לאו.
 
גם באם נקבע כי נותן המתנה התכוון להעניק את המתנה, עדיין יש משוכות נוספות שעל מקבל המתנה לעבור. כך, סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע כי "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו." קרי, נותן המתנה יכול לחזור בו מהמתנה (זולת אם ויתר על רשות זו בכתב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות למתנה. בהקשר זה, כבר נקבע שלא כל שינוי שולי וקל ערך חוסם חזרה מן המתנה, אלא השינוי צריך להיות מהותי, כאשר על מקבל המתנה להוכיח כי הוא שינה את מצבו משום שהסתמך על ההבטחה למתנה.
 
לבסוף קיימת המשוכה של סעיף 5(ג) לחוק המתנה המאפשר למי שנתן התחייבות לתת מתנה, לחזור בו מהתחייבותו מחמת התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפיו או כלפי בן משפחתו, גם כאשר הנותן ויתר על הרשות לחזור בו מן ההתחייבות וגם כאשר מקבל המתנה שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. מהי התנהגות מחפירה? בתי המשפט קבעו כי יש ליתן לביטוי זה פרשנות רחבה ומקלה כך שנקבע שדי בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי לעלות כדי התנהגות מחפירה.
 
בשולי פסק הדין נכתב כי אין זו דרכו של אדם קשיש (ודל אמצעים) להקנות בערוב ימיו את כל רכושו במתנה, ואם ברצונו להיטיב עם אחד מיורשיו דרך המלך היא באמצעות צוואה. על כן, כל אימת שיובאו מקרים כאלו בפני בתי המשפט, אלו ייבחנו את המקרים הללו בקפדנות יתירה, במיוחד כאשר ניכרת לעין מעורבות גלויה ופעילה של מקבל המתנה, וזאת בשל החשש מפני השפעה בלתי הוגנת מצידו של מקבל המתנה.
 
באם עולה הצורך להכין הסכם מתנה, ובפרט כאשר נותן המתנה הינו אדם קשיש בערוב ימיו, מומלץ לנותן המתנה והן למקבל המתנה להיעזר בשירותיו של עורך דין המתמחה בתחום החוזים.